הריק שמלא בהכל

שעת בין ערביים,

השמש מנצנצת לה על המים,

שקט...

העולם עצר מלכת.

הלב נמס אל המים החמימים.

ואז.. אז אני מתנתקת כאילו לא פה,

ראשי נפרד מגופי ואני מחוץ לעולם הפיזי.

הריק הזה שאי אפשר להסביר במילים,

התחושה שאין צורך בחמצן מתחת למים, שם.. שם עולות התובנות,

רגעים מהחיים... של עכשיו ושל עבר..

אין לדעת מה הרגע הבא יביא עימו, נוכחות שלמה.

רוצה עוד ועוד מהקסמים האלה, לראות ולגלות את עצמי ואת עומקי, יש עוד כ״כ הרבה מעבר למה שאנחנו.. לוקחת נשימה עמוקה.. אומרת תודה למים, תודה לטבע, תודה לעצמי!

ומשאירה את החוויה עמוק אי שם בפנים. ישראל 2016